שלטי הגיבורים על שבת מ״ב

1 רש"י ומיי' פ"ק מהל' שביתת עשור והטור א"ח סי' תרי"א פירשו דקניבת ירק דאסור הוא להסיר העלים המעופשין מן הירק ויקצץ השאר ויתקן אותו לאכילה וטעם איסורו כתבו דהוי משום שבות דוקא ופרש"י דהשבות הוא דקא טרח לאכול אותו הירק בשבת עצמו מיהו צ"ע היאך מקרי שבות מה שמכין בידים משבת לחול ולפי דעת הפוסקים הללו נמצינו למדין ראיה למה שנוהגין עתה ברוב הארצות לקנוב הירק בשבת עצמו לעשות טבול בחומץ הנקראת אינצאלט"ה ואוכלין אותן הירקות בימות הקיץ בסעודת המנחה בשבת דכיון דאין איסור קניבת ירק אלא משום שמכין וטורח משבת לחול הכא שמכין לשבת עצמו שרי והרמב"ן והרשב"א פירשו דקניבת ירק דלית בה אלא משום שבות היינו הדחת ירק והביאו ראיה לזה מן הירושל' אבל להסיר העלין המעופשין מן הירק כתבו דהוא אסור משום בורר וא"כ לדידהו אין תקנה לקנוב הירק בשבת כי באותו תיקון מסירות הנשים כל העלין המעופשין וקורין אותו להדיא ברירה שאומרים ביררנו הירק לטבול ואין תקנה לזה אלא כדרך שאמרו בשאר הברירות לברור ביד ואוכל מתוך פסולת לאלתר כאשר ביארנו לעיל בדין הברירה ובקושי יכול לעשות ברירה כזאת בברירת הירק כאשר כתבתי בחדו' ומגיד משנה שם מתרץ דברי מיי' ואפי' לדבריו אי הפסולת שיש באותם הירקות הוא פסולת גמור או שבורר מין אוכל ממין אוכל אחר אסור משום בורר ואי אפשר ליזהר מזה והתוס' נראה מסכימין לפרש"י ורבינו לא הזכיר מזה כלל וכתב הר"ן שדעת רבינו לאסור כל קניבה ואני נהגתי לברור הירקות שעושין ממנו הטיבול שקורין אינצאלט"ה מע"ש כדי לצאת ידי ספיקא:

2 משמע מן התלמוד שם דכתבי הקדש הכתובים תרגום ובכל לשון אין מצילין אותן מפני הדליקה חוץ מכתב אשורי או יוני ובלשון הקדש וכ"כ רבינו ומיי' פ' כ"ג מהל' שבת והראב"ד כ' דלע"ז יוני שרי לכל וכן לשון גפטית לגפטיים ולשון עלמית לעלמיים ול' מדי למדיים וכן כל לשונות לאותה אומה שרי להציל מפני הדליקה ודוקא שבמקום אותו הלשון אין בקיאין בלה"ק אבל אם בקיאין בלה"ק אין מצילין אפילו באותו לשון והרמב"ן כ' דתרגום אונקלוס ויונתן מותר להציל מפני הדליקה אבל לשון תרגום דעלמא אין מצילין כי לא התירו לכתוב אפילו משום עת לעשות לה' אלא בלה"ק אבל לא בלעגי שפה עוד כתב הרמב"ן דכתיבת קמיעין או פסוקי דרחמי ליכא משום עת לעשות לה' ואסור לעולם להציל מפני הדליקה והר"ן פליג עליו וכתב דמותר לכתוב כתבי הקדש אפי' בלשון לע"ז וכן קמיעין ופסוקי דרחמי משום עת לעשות לה' ומצילין נמי אותם מפני הדליקה וכן נראה מל' הרא"ש וסמ"ג לאוין ס"ה ומרדכי והתוס' שם והטור א"ח סי' של"ד דמצילין הקמיעין מפני הדליקה האידנא משום עת לעשות לה' שכתבו דהאידנא דרבתה השכחה וניתנו כל הספרי' והאגרות והברכו' והתפילות והקמיעין לכתוב שמצילין את כולן מפני הדליקה כל עוד שהן כתבי הקדש בין תרגום שכתבו מקרא בין מקרא שכתבו תרגום ואצ"ל היכא שיש בהם אותיות השם דהיינו האזכרות דודאי ש"ד להצילן בכל ענין ואע"ג דמדינא דגמ' איכא כמה כתבי הקדש שאין מצילין אותם האידנא מצילין הכל ולפי דינא דגמ' משמע מדברי התוס' והמרדכי דכל הספרים אפי' כתובי' בסם ובסיקרא מצילין אותן מן הדליקה כי א"א להם בלא אזכרה בתוכם אבל מגילה דאין בה אזכרה כלל אין מצילין אא"כ כתובה על הספר ובדיו ובמיי' פכ"ג מה' שבת ליכא חילוק בין מגילה לשאר ספרים דבכולהו מצילין אותן מפני הדליק' וכן הוא דעת רבינו ואע"פ שבאלפסי בדפו' הא' כתוב דהכתובים בסם ובסיקרא אין מצילין מפני הדליקה נ"ל דטעות סופר הוא וצ"ל מצילין והלשון מוכיח כך שמתחילה כ' דהכתובים תרגום ובכל לשון אין מצילין והדר כתב אבל הכתובים בסם ובסיקרא מצילין ואי אמרת אין מצילין מאי אבל הא עד השתא נמי אין מצילין קאמר וכן נראה מדברי המרדכי שתופס דבריו שם להתיר: לשון ריא"ז ואם היו כתובים תרגום או בשאר לשונות אין מצילין אותם אבל טעונין גניזה בחול שלא יתבזו כדברי ר"י ומז"ה אומר שאם היו כתובים בשאר לשונות מצילין אותם בשבת ודברי רבי' יצחק ז"ל עיק' כמבואר בקונט' הראיות: כל כתבי הקדש ראוין ליכתב בשאר מיני צבעים המתקיימין כגון סם וסיקרא וכיוצ' בהן ומצילין אותן מפני הדליקה ואע"פ שכתובים בסם ובסיקרא חוץ מס"ת ומגלת אסתר שאינן נכתבין אלא בדיו כמבואר בקונ' הראיות: